תקציר:
השנים הן שנות השפל הכלכלי בארה"ב. אלפי פועלים נודדים בין חוות ובין עבודות, ולכולם חלום משותף - לחסוך מספיק כסף, לקנות חווה משלהם ולהיות אדונים לעצמם. גם שני הגיבורים בנובלה הקצרה הזו שותפים לחלום האמריקאי. לני וג'ורג' מגיעים לחווה בקליפורניה, לאחר שברחו ממקום עבודתם הקודם. ג'ורג' הוא בחור קטן וזריז, פיקח וחד. לני הוא ההיפך הגמור - הוא גדול, רפה שכל, חזק, וגרוע מכל - לא מודע לכוחו. בעוד שג'ורג' חולם על עצמאות, לני חולם על הארנבים בהם הוא יטפל בחווה הנכספת. זה מה שמעניין את לני. לא כסף, לא נשים, לא חופש, רק דברים נעימים שכייף ללטף. מכיוון שלני לא מודע לכוחו, הוא עושה "דברים רעים". מהחווה הקודמת הם ברחו מכיוון שהוא תקף אישה. כמובן שהוא לא התכוון לתקוף אותה, הוא רק נהנה ללטף את שמלתה וסירב להפסיק. בדידות רבה שוררת בנובלה הזו, וגם שם העיר אליה לני וג'ורג' מגיעים היא סולידד, 'בדידות' בספרדית. על רקע הבדידות הזו, הקשר המיוחד שקיים בין שני הגיבורים בולט עוד יותר. ללא עזרתו ותמיכתו של ג'ורג', לני בוודאי היה נכלא בבית משוגעים או בכלא. וג'ורג'? מה ג'ורג' מרוויח מהידידות הזו? הקשר בין השניים לא מתואר כחברות בין שני אנשים בוגרים, אלא כקשר מגונן שבין מבוגר וילד, או אולי אפילו בין אדם לכלבו הנאמן. לא אפרט יותר מחשש לספויילרים, אם כי אני ידעתי איך הסיפור מסתיים, מה שהוסיף נופך מעניין לקריאה - במהלך הקריאה, המחשבות לא נודדות ל"מה יקרה הלאה", אלא ל"איך ולמה סטיינבק מוליך את הסיפור לסוף הנבחר". ואכן, נראה שאין סיום הולם יותר לסיפור הזה, שפזורים לאורכו רמזים מטרימים שמכשירים את הקרקע ואת הקורא לסיום הדרמטי. נובלה קטנה ומדכאת למדי, כזו שמצליחה לגעת ולרגש בפשטותה.

עותקים